לפני שבועיים היה לבּוּבּה את המפגש החברתי הרשמי הראשון שלו אחד-על-אחד. פּליידייט.
כדרכם של שני תינוקות בני שנה וחצי, הם ישבו זה לצד זה ושיחקו, ומדי פעם החליפו בינהם צעצועים.
האינטראקציה החברתית הוכרזה כמוצלחת, ועל כן מיד ביקשתי מהמטפלת להזמין לביקור גומלין.
כשניסיתי לדמיין פעוט נוסף בביתנו חולק את משחקיו של בּוּבּה, תהיתי לראשונה: האם יש לו מספיק צעצועים לאירוח?
למשל, אחת המסקנות הראשונות מסקירת רכוש הבּידוּר של בּוּבּה הוא שחלק גדול ממנו מורכב מספרים.
כבר מגיל אפס נקודה משהו היה בּוּבּה ילד אוהב ספרים, סיפרתי על כך בעבר. לא אשקר, בוודאי שזה משמח אותי, כי זה עיסוק בו שנינו יכולים להינות. אבל אני נזהרת:
בין אם מתוך ילדותי כתולעת ספרים מופנמת, או מהשיעורים שלמדתי בחיי על מה קורה כשניתן משקל מוגזם ללמדנוּת מספרים, אני משתדלת לעודד את התחביב רק עד גבול מסויים.
עם זאת, הספרים שימשו אותנו ככלי עזר נהדר ללימוד השפה, או אם להיות כנים, חלקים מאוד מסויימים של השפה.
עולם החי, למשל, זוכה לכיסוי נרחב ביותר בספרי הפעוטות, דבר שעורר בי אי נוחות לא קטנה.
בכל פעם שאחזתי בספר שמתאר את החיים השמחים בחוותו של דוד משה כזה או אחר, תהיתי (במלוא הכבוד הראוי למגזר החקלאי), בכמה פרות ועיזים כבר ייתקל הילד על בסיס יומיומי?
עכשיו, כדאי להבהיר שספרים בעברית אני רוכשת בישראל, ואת היתר אני רוכשת בעיקר בחנויות יד שניה, אם מזדמן לידי משהו נחמד.
כך, למשל, רכשתי את הספר "חיות", אשר ידוע לי כי יש לו מקבילה בעברית (ובשפות אחרות). קניתי אותו כשבּוּבּה רק התחיל לדבר, מתוך רצון לעזור לו ללמוד את שמות החיות.
לי אישית לא היתה בעיה עם האנגלית שם, אבל מה שהטריד אותי היה שהוא אולי יגיד בגאווה את שמות החיות למטפלת, ולה בכלל לא יהיה מושג שהוא אומר מילים.
היות שכך, הדבקתי מדבקה דידקטית לצד כל חיה. המבצע הוכתר כהצלחה, ועכשיו גם המטפלת שולטת ברזי עולם החי העברי.
בביקור האחרון בישראל נתקלנו בעוד ספר מצויין על עולם החיות, "חיות ראשונות לפעוטות", עליו אני ממליצה בחום.
כל כפולה בספר בצד אחד מברכת לשלום חיות בסביבתן הפחות-או-יותר הגיונית, ובצד השני יש תזכורת מאוייתת לחיות ולעצמים שהופיעו בתמונה.
אבל יום אחד, הרגשתי שזהו, חצינו איזה סף של הגזמה פראית, ואני לא רוכשת יותר ספרי חיות:
מצאתי בחנות יד שניה ספר מקסים שנפתח לדמויות תלת מימדיות של חיות. בשלב הזה בּוּבּה כבר נקב בשמן של המון המון חיות, והתלבטתי אם הוא צריך עוד ספר בתחום.
מאחר וחשבתי שהוא יהנה מחווית הספר התלת מימדי, ומאחר והמחיר היה רק פאונד אחד, רכשתי אותו בכל זאת, אך אני מסרבת לרכוש ספרי חיות נוספים מאז.
שימו לב, שלושת קוראיי, אילו חיות הספר מחשיב כמידע אלמנטרי לתינוקות: דגי פיראנה, חזירי בר, ובּיזון (אשר בּוּבּה עד היום משוכנע שהוא כלב).
אוטובוסים, לעומת זאת, בּוּבּה רואה כל הזמן, והם עודם מוקד לעניין בלתי נדלה.
לאחרונה הוא אף התחיל לכנות אותם בשמם הארצישראלי, בניגוד לעבר, עת היה מכנה אותם רק באנגלית.
כפי שחלקתי כשהיה בן שנה ורבע, העניין שלו נבט מתוך ספר-עם-גלגלים שהוא פירק לו את הצורה.
יום ראשון קר ומושלג אחד, החלטתי לעשות מעשה, ולבנות לו אוטובוס תלת מימדי משלו, וצילמתי את התהליך, כשבעיני רוחי אני מעלה סדנת מלאכת-יד מרשימה לבלוג.
בפועל, הכרתי בכך שאולי עדיף שאנשים יבנו אוטובוסים על פי הוראות של אחרים. אצבעותיו של בּוּבּה, למשל, עקרו את הגלגלים תוך שתי דקות.
אבל הוא עדיין שמח בו מאוד, ונהנה לשחק איתו במשך שבועות ארוכים.
עם זאת, סברתי שספק אם ילדים זרים יתרשמו מקופסת קרטון מרופטת כצעצוע, ורכשתי לאחרונה אוטובוס חסון ונהדר.
כפי שתבחינו בעצמכם, את האוטובוס מעשה ידיי אכלסתי באמצעות מדבקות, ונאמנה לתחושת המיאוס מעוד חיות, הושבתי באוטובוס גם צרור עלים ושעון.
כשעוד סברתי שהאוטובוס יאריך ימים, אפילו תכננתי להחליף מעת לעת את ציבור הנוסעים, ומראש גזרתי את החלונות מקרטון שאוכל לקלף ממנו מדבקות בקלות.
בפועל, יושבי האוטובוס עודם במקומם, אבל דווקא המדבקות התגלו כלהיט היסטרי.
אני צריכה להסביר, שהייתי קונה ספרי מדבקות של ילדים עוד לפני שממש היו לי ילדים.
כשהייתי קטנה אספתי בתשוקה מדבקות, ואני לא חושבת שאי פעם באמת השתחררתי מהאובססיה להן. אני גם שואבת נחמה ועידוד מהידיעה שיש לי מדבקות לעתות צורך:
קישוט אלבומי תמונות, ברכות לרגל ימי הולדת ואירועים מיוחדים, ומעת לעת, עבור פתקים ליצניים לצימו.
תיארתי לעצמי שבבוא העת אשדל את בּוּבּה להדביק מדבקות, אבל בכנות, עשיתי את הנסיון הראשון יותר בשבילי מאשר בשבילו, ומאוד הופתעתי שזה תפס כל כך מהר.
כפי שרמזתי בשם, אני מאוד שמחה כשיש לי הזדמנות להציע לבּוּבּה משחקים שמאחוריהן מסתתר איזשהו לימוּד.
שוב, לא כי חשוב לי לפתח ילד חכמולוג, אלא כי אם הוא ממילא כל כך סקרן, אז למה לא?
ולא יכולתי לתאר לעצמי עד כמה המדבקות התמימות הללו יתגלו כמקור לשעשוע והתפתחות עבורו.
הכללים היו מאוד פשוטים להבנה: מדבקות מדביקים רק על דף, והוא מקבל מדבקה של משהו כשהוא נקב בשמו הנכון.
בפעם הראשונה ששיחקנו את המשחק, תהיתי לא רק אם הוא יבין את המשחק, אלא גם אם הוא יבין את פעולת ההדבקה, ואם בכלל הוא מסוגל לה מוטורית.
כאמור, הופתעתי לגלות שהוא דווקא הבין הכל, ונהנה להשתתף. תוצרי אותה הדבקה ראשונה מובאים לפניכם בתמונה.
זה הפך להיות אחד המשחקים האהובים עליו, ולשם כך רכשתי לו באמאזון ספרי מדבקות משל עצמו. בעיניי הם לא יקרים, ובטוח שווים את ההשקעה אם יש ילד שהוא בעניין:
הן מלמדות מיומנויות של מוטוריקה עדינה, הוא לומד לא להדביק אותן אחת על השניה אלא בסמיכות, והן מאוד העשירו את שפתו של בּוּבּה.
אז כפי שניתן לראות, עוד ועוד דפים מתמלאים במדבקות, רק שקשה לי להאמין שפעוט אחר יחשוב עליהם כעל צעצוע משחק.
אני בעיקר שומרת אותם כי בּוּבּה אוהב מאוד עצמים ספציפיים (כמו רכבות ומכוניות) והחל מאיזשהו שלב כבר ייגמרו המדבקות הללו בספרים.
המדבקות מתקלפות בקלות, כפי שאתם רואים, ומוצאות את דרכן לרצפה, אבל גם למיני מקומות אחרים.
לאחרונה גיששתי לראות אם הוא כבר יבין הדבקות שהן סביב נושא מסויים. הספרים של המדבקות המצויירות (כמו הספר הכחול) מכילים דפים ייעודיים לכאלו הדבקות.
כפי שמראה התמונה, פעוטי עוד לא ממש תפס את הקטע: המטוסים על הקיר, השביל מלא במכוניות, והאחוּ משובץ בעוּגיה ורכבת.
למי שתוהה, אגב, מי הוא הקדוש שמגיח מבעד לעננים, או לחילופין איך נראה צימו בעיני בנו , ישמח ללמוד שזו קרוייה בפי גוזלי: "מדבקה אבא".
האינטראקציה החברתית הוכרזה כמוצלחת, ועל כן מיד ביקשתי מהמטפלת להזמין לביקור גומלין.
כשניסיתי לדמיין פעוט נוסף בביתנו חולק את משחקיו של בּוּבּה, תהיתי לראשונה: האם יש לו מספיק צעצועים לאירוח?
כבר מגיל אפס נקודה משהו היה בּוּבּה ילד אוהב ספרים, סיפרתי על כך בעבר. לא אשקר, בוודאי שזה משמח אותי, כי זה עיסוק בו שנינו יכולים להינות. אבל אני נזהרת:
בין אם מתוך ילדותי כתולעת ספרים מופנמת, או מהשיעורים שלמדתי בחיי על מה קורה כשניתן משקל מוגזם ללמדנוּת מספרים, אני משתדלת לעודד את התחביב רק עד גבול מסויים.
עם זאת, הספרים שימשו אותנו ככלי עזר נהדר ללימוד השפה, או אם להיות כנים, חלקים מאוד מסויימים של השפה.
עולם החי, למשל, זוכה לכיסוי נרחב ביותר בספרי הפעוטות, דבר שעורר בי אי נוחות לא קטנה.
בכל פעם שאחזתי בספר שמתאר את החיים השמחים בחוותו של דוד משה כזה או אחר, תהיתי (במלוא הכבוד הראוי למגזר החקלאי), בכמה פרות ועיזים כבר ייתקל הילד על בסיס יומיומי?
עכשיו, כדאי להבהיר שספרים בעברית אני רוכשת בישראל, ואת היתר אני רוכשת בעיקר בחנויות יד שניה, אם מזדמן לידי משהו נחמד.
כך, למשל, רכשתי את הספר "חיות", אשר ידוע לי כי יש לו מקבילה בעברית (ובשפות אחרות). קניתי אותו כשבּוּבּה רק התחיל לדבר, מתוך רצון לעזור לו ללמוד את שמות החיות.
לי אישית לא היתה בעיה עם האנגלית שם, אבל מה שהטריד אותי היה שהוא אולי יגיד בגאווה את שמות החיות למטפלת, ולה בכלל לא יהיה מושג שהוא אומר מילים.
היות שכך, הדבקתי מדבקה דידקטית לצד כל חיה. המבצע הוכתר כהצלחה, ועכשיו גם המטפלת שולטת ברזי עולם החי העברי.
כל כפולה בספר בצד אחד מברכת לשלום חיות בסביבתן הפחות-או-יותר הגיונית, ובצד השני יש תזכורת מאוייתת לחיות ולעצמים שהופיעו בתמונה.
אבל יום אחד, הרגשתי שזהו, חצינו איזה סף של הגזמה פראית, ואני לא רוכשת יותר ספרי חיות:
מצאתי בחנות יד שניה ספר מקסים שנפתח לדמויות תלת מימדיות של חיות. בשלב הזה בּוּבּה כבר נקב בשמן של המון המון חיות, והתלבטתי אם הוא צריך עוד ספר בתחום.
מאחר וחשבתי שהוא יהנה מחווית הספר התלת מימדי, ומאחר והמחיר היה רק פאונד אחד, רכשתי אותו בכל זאת, אך אני מסרבת לרכוש ספרי חיות נוספים מאז.
שימו לב, שלושת קוראיי, אילו חיות הספר מחשיב כמידע אלמנטרי לתינוקות: דגי פיראנה, חזירי בר, ובּיזון (אשר בּוּבּה עד היום משוכנע שהוא כלב).
לאחרונה הוא אף התחיל לכנות אותם בשמם הארצישראלי, בניגוד לעבר, עת היה מכנה אותם רק באנגלית.
כפי שחלקתי כשהיה בן שנה ורבע, העניין שלו נבט מתוך ספר-עם-גלגלים שהוא פירק לו את הצורה.
יום ראשון קר ומושלג אחד, החלטתי לעשות מעשה, ולבנות לו אוטובוס תלת מימדי משלו, וצילמתי את התהליך, כשבעיני רוחי אני מעלה סדנת מלאכת-יד מרשימה לבלוג.
אבל הוא עדיין שמח בו מאוד, ונהנה לשחק איתו במשך שבועות ארוכים.
עם זאת, סברתי שספק אם ילדים זרים יתרשמו מקופסת קרטון מרופטת כצעצוע, ורכשתי לאחרונה אוטובוס חסון ונהדר.
כשעוד סברתי שהאוטובוס יאריך ימים, אפילו תכננתי להחליף מעת לעת את ציבור הנוסעים, ומראש גזרתי את החלונות מקרטון שאוכל לקלף ממנו מדבקות בקלות.
בפועל, יושבי האוטובוס עודם במקומם, אבל דווקא המדבקות התגלו כלהיט היסטרי.
אני צריכה להסביר, שהייתי קונה ספרי מדבקות של ילדים עוד לפני שממש היו לי ילדים.
כשהייתי קטנה אספתי בתשוקה מדבקות, ואני לא חושבת שאי פעם באמת השתחררתי מהאובססיה להן. אני גם שואבת נחמה ועידוד מהידיעה שיש לי מדבקות לעתות צורך:
קישוט אלבומי תמונות, ברכות לרגל ימי הולדת ואירועים מיוחדים, ומעת לעת, עבור פתקים ליצניים לצימו.
תיארתי לעצמי שבבוא העת אשדל את בּוּבּה להדביק מדבקות, אבל בכנות, עשיתי את הנסיון הראשון יותר בשבילי מאשר בשבילו, ומאוד הופתעתי שזה תפס כל כך מהר.
כפי שרמזתי בשם, אני מאוד שמחה כשיש לי הזדמנות להציע לבּוּבּה משחקים שמאחוריהן מסתתר איזשהו לימוּד.
שוב, לא כי חשוב לי לפתח ילד חכמולוג, אלא כי אם הוא ממילא כל כך סקרן, אז למה לא?
ולא יכולתי לתאר לעצמי עד כמה המדבקות התמימות הללו יתגלו כמקור לשעשוע והתפתחות עבורו.
הכללים היו מאוד פשוטים להבנה: מדבקות מדביקים רק על דף, והוא מקבל מדבקה של משהו כשהוא נקב בשמו הנכון.
בפעם הראשונה ששיחקנו את המשחק, תהיתי לא רק אם הוא יבין את המשחק, אלא גם אם הוא יבין את פעולת ההדבקה, ואם בכלל הוא מסוגל לה מוטורית.
כאמור, הופתעתי לגלות שהוא דווקא הבין הכל, ונהנה להשתתף. תוצרי אותה הדבקה ראשונה מובאים לפניכם בתמונה.
הן מלמדות מיומנויות של מוטוריקה עדינה, הוא לומד לא להדביק אותן אחת על השניה אלא בסמיכות, והן מאוד העשירו את שפתו של בּוּבּה.
אז כפי שניתן לראות, עוד ועוד דפים מתמלאים במדבקות, רק שקשה לי להאמין שפעוט אחר יחשוב עליהם כעל צעצוע משחק.
אני בעיקר שומרת אותם כי בּוּבּה אוהב מאוד עצמים ספציפיים (כמו רכבות ומכוניות) והחל מאיזשהו שלב כבר ייגמרו המדבקות הללו בספרים.
המדבקות מתקלפות בקלות, כפי שאתם רואים, ומוצאות את דרכן לרצפה, אבל גם למיני מקומות אחרים.
לאחרונה גיששתי לראות אם הוא כבר יבין הדבקות שהן סביב נושא מסויים. הספרים של המדבקות המצויירות (כמו הספר הכחול) מכילים דפים ייעודיים לכאלו הדבקות.
כפי שמראה התמונה, פעוטי עוד לא ממש תפס את הקטע: המטוסים על הקיר, השביל מלא במכוניות, והאחוּ משובץ בעוּגיה ורכבת.
למי שתוהה, אגב, מי הוא הקדוש שמגיח מבעד לעננים, או לחילופין איך נראה צימו בעיני בנו , ישמח ללמוד שזו קרוייה בפי גוזלי: "מדבקה אבא".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה