באותו יום בו חגגנו את יום נישואינו, קיבלתי טלפון מסוכן השמה, עם תשובה לגבי תפקיד אליו התראיינתי שבוע קודם לכן.
הראיון ההוא נמשך ארבע שעות, וכלל פגישות עם שלושה אנשים, ויצאתי ממנו בהרגשה טובה.
קדם לו ראיון שבועיים קודם לכן, שכלל פגישה עם שני אנשים, ולראיון ההוא עוד קדמו מבחנים אינטרנטיים שבדקו יכולת אנליטית ויכולת מילולית.
בדרך כלל תחושות הבטן שלי בנוגע לראיונות לא מטעות אותי. אני יודעת להבחין מתי אני מפשלת, ומתי אני מצליחה.
כך שלאורך השבוע, בזמן שהמתנתי לתשובה, תיארתי לעצמי שהשיחה שתגיע תכלול הצעת עבודה.
הייתם חושבים שלאור התחושות הטובות, השבוע הזה עבר בנעימים, או אולי היה צפוי עקצוץ של ציפיה, וחרדה קלה: "מה יהיה אם לא?"
בפועל, הייתי מתוחה כל השבוע, דווקא בגלל הכמעט-ודאות שזו העבודה שאשיג.
כשהגיע הטלפון עם ההודעה המפתיעה, מובן שחשתי באסה.
אבל כששאלתי את עצמי על מה אני מרגישה באסה, שמתי לב שאני מאוכזבת כי זה אומר לחזור לאי-הודאות של תהליך מציאת עבודה.
מעצם העובדה שלא קיבלתי את התפקיד הספציפי הזה לא הייתי מאוכזבת בכלל.
אז מה בעצם קרה כאן?
כשפנו אלי בנוגע לתפקיד, הייתי מאוד בעניין: גם חברה גדולה-אבל-לא-גדולה-מדי, גם תפקיד שנשמע על פניו מעניין.
המבחנים היו ניג'וּז, אבל הראיון הראשון עבר בנעימים, ואמרו לי מיד בסופו שהם מזמינים אותי לראיון נוסף.
במהלך אותו ראיון עלו, על פי הבנתי, שמות של לקוחות איתם עובדת הקבוצה, ובאופן כללי למדי, סוגי פרוייקטים עליהם עובדים.
הנחתי שבאותה מידה שהם מחפשים לראיין אותי יותר, כך בשיחות הבאות אני אקבל הבנה מלאה יותר של אופי התפקיד.
עם זאת, שאלה אחת באותו ראיון עוררה בי תחושת אי נוחות, וכיוונתי לבדוק אותה מקרוב בסבב הראיונות הבא:
נשאלתי עד כמה אני נכונה לעבודה פרוייקטלית שעשויה, למשל, לדרוש שהות של 3 חודשים בסקוטלנד.
ובכן, הבה נאמר את האמת: לא, לא בא לי להיות מוצבת לשלושה חודשים בסקוטלנד. אני לגמרי בעד עבודה במשרה מלאה, אבל הייתי שמחה פשוט לנסוע הביתה בסוף היום.
מישהו שקורא מהצד יכול לתהות, ובצדק, מדוע לא פשוט אמרתי: יש לי ילד קטן, אני לא מחפשת להיות רחוקה מהבית.
אבל ביני ובין עצמי, החלטתי שאני לא מתכוונת לנדב מידע על מקומו של בּוּבּה בחיי. לא מתוך מטרה להסתיר, חלילה, אלא דווקא כדי למנוע ערפּוּל עבורם:
מנסיוני כמראיינת, אי הוודאוּת לגבי מרואיין פוטנציאלי והרצון למצוא את האדם הנכון גדולים לפעמים עוד יותר מאשר אלו של הצד המתראיין.
וכמראיין, אתה מנסה לקרוא בכדור הבדולח מי ומה הוא האדם שמולך, ולבנות תמונה בראשך של התפקוד שלו במשרד.
זה קשה גם ככה, וזה הופך הרבה יותר קשה כשמכניסים גורמים מבלבלים לתמונה.
באותו אופן שנשים לא רוצות שמעסיק עתידי יעשה חשבון בראש מתי הן ייכנסו להריון על פי גילן או המראה החיצוני שלהן, ושגברים לא רוצים שמישהו יחשבן כמה ימי מילואים הם ייצטרכו לשרת,
כך גם אני לא רוצה שמעסיקים עתידיים ינסו לפענח מה יהיו האילוצים שלי ואיך אני אתמודד איתם, ואני לא רוצה שהם יחפשו סימנים מסתוריים בהתנהגותי או דברי.
תשובתי, אגב, היתה שאני מוכנה לשקול את העניין, אבל שאני רוצה להדגיש שאני מעוניינת בתפקיד שממוקם ברוב המכריע של הזמן בלונדון או סביבתה.
ובכל זאת, רציתי לדעת עד כמה השאלה ההיא היפותטית, ובאופן כללי, עד כמה התפקיד מציע איזון של חיי עבודה ומשפחה.
וכמראיין, אתה מנסה לקרוא בכדור הבדולח מי ומה הוא האדם שמולך, ולבנות תמונה בראשך של התפקוד שלו במשרד.
זה קשה גם ככה, וזה הופך הרבה יותר קשה כשמכניסים גורמים מבלבלים לתמונה.
באותו אופן שנשים לא רוצות שמעסיק עתידי יעשה חשבון בראש מתי הן ייכנסו להריון על פי גילן או המראה החיצוני שלהן, ושגברים לא רוצים שמישהו יחשבן כמה ימי מילואים הם ייצטרכו לשרת,
כך גם אני לא רוצה שמעסיקים עתידיים ינסו לפענח מה יהיו האילוצים שלי ואיך אני אתמודד איתם, ואני לא רוצה שהם יחפשו סימנים מסתוריים בהתנהגותי או דברי.
תשובתי, אגב, היתה שאני מוכנה לשקול את העניין, אבל שאני רוצה להדגיש שאני מעוניינת בתפקיד שממוקם ברוב המכריע של הזמן בלונדון או סביבתה.
ובכל זאת, רציתי לדעת עד כמה השאלה ההיא היפותטית, ובאופן כללי, עד כמה התפקיד מציע איזון של חיי עבודה ומשפחה.
ובכן, בסבב הראיונות השני, כל אחד מהאנשים בא מרקע קצת שונה, ועוסק בפרוייקטים בגוון שונה. דיברנו עליהם, ודיברנו עלי, ודיברנו על מקצת מהנסיון שלי.
ולא הרגשתי שאני מצליחה לקבל איזושהי הבנה מספקת של מה, תכלס, הפרוייקטים עליהם אהיה צפויה לעבוד.
ולא הרגשתי שאני מצליחה לקבל איזושהי הבנה מספקת של מה, תכלס, הפרוייקטים עליהם אהיה צפויה לעבוד.
לגבי הסוגייה שהטרידה אותי, בעיקר עניין אותי לשמוע מה יאמר המנהל הבכיר, איתו נפגשתי אחרון.
סיפרתי לו על השאלה שעלתה בראיון הקודם, ואמרתי שאני מעוניינת להבין מה הסבירות לכך, לאור פיזור העסקים שלהם ברחבי האי.
התשובה שלו הלכה בערך ככה:
"תראי, אנחנו רואים הרבה פוטנציאל בסקוטלנד, ומאוד מנסים לפתח שם עסקים. עם זאת, כרגע רוב הלקוחות שלנו הם בלונדון או סביבתה, ואנחנו שואפים שכחלק מעניין פיתוח המערכת יחסים,
אלו ימשיכו להיות לקוחות שלנו. ואנחנו כן חברה שמכילה כוח אדם מבוגר יותר, יציב, עם משפחות. אבל מצד שני, התפקיד הוא כזה שדורש דינמיות, כי אנחנו לא יכולים לבחור את הלקוחות שלנו.
אז למשל, יש אצלנו מישהו בעל משפחה שהוא ממנצ'סטר, וכבר שנה טס לפרוייקט בלונדון כל שבוע, וחוזר לסופ"ש. עכשיו, נכון שרוב הלקוחות שלנו כיום הם בלונדון או סביבתה, אבל לפני שנתיים רוב הלקוחות
שלנו היו באירלנד, ולפני ארבע שנים רוב הלקוחות שלנו היו בדנמרק, כך שבעצם אני לא יכול להגיד לך איפה יהיו רוב הלקוחות שלנו עוד שנתיים."
המממ.
כשחזר עלי סוכן ההשמה עם התשובה השלילית, היה לו גם הפידבק שנמסר חזרה, ואשר מצאתי מאוד מועיל:
סיפרתי לו על השאלה שעלתה בראיון הקודם, ואמרתי שאני מעוניינת להבין מה הסבירות לכך, לאור פיזור העסקים שלהם ברחבי האי.
התשובה שלו הלכה בערך ככה:
"תראי, אנחנו רואים הרבה פוטנציאל בסקוטלנד, ומאוד מנסים לפתח שם עסקים. עם זאת, כרגע רוב הלקוחות שלנו הם בלונדון או סביבתה, ואנחנו שואפים שכחלק מעניין פיתוח המערכת יחסים,
אלו ימשיכו להיות לקוחות שלנו. ואנחנו כן חברה שמכילה כוח אדם מבוגר יותר, יציב, עם משפחות. אבל מצד שני, התפקיד הוא כזה שדורש דינמיות, כי אנחנו לא יכולים לבחור את הלקוחות שלנו.
אז למשל, יש אצלנו מישהו בעל משפחה שהוא ממנצ'סטר, וכבר שנה טס לפרוייקט בלונדון כל שבוע, וחוזר לסופ"ש. עכשיו, נכון שרוב הלקוחות שלנו כיום הם בלונדון או סביבתה, אבל לפני שנתיים רוב הלקוחות
שלנו היו באירלנד, ולפני ארבע שנים רוב הלקוחות שלנו היו בדנמרק, כך שבעצם אני לא יכול להגיד לך איפה יהיו רוב הלקוחות שלנו עוד שנתיים."
המממ.
כשחזר עלי סוכן ההשמה עם התשובה השלילית, היה לו גם הפידבק שנמסר חזרה, ואשר מצאתי מאוד מועיל:
נאמר לו שהם התלבטו בעניין רבות. ברמה האישית, הם כולם חיבבו אותי. ועם צדדים מסויימים של העבודה, לא היה ספק שאני אהיה מאוד טובה בהם.
דברים כאלו תמיד נחמד לשמוע, בעיקר כי זה אומר שהייתי מספיק נינוחה בשביל לא לנסות להיות מישהו אחר.
דברים כאלו תמיד נחמד לשמוע, בעיקר כי זה אומר שהייתי מספיק נינוחה בשביל לא לנסות להיות מישהו אחר.
אבל עלו חששות: למשל, העובדה שלא ירדתי לפרטים מעמיקים ונצמדתי לשיח ברמה כללית יותר. הם תהו האם זה מצביע על היעדר יכולת לחדור לעובי הקורה או מה.
זה, לדוגמא, ללא ספק פידבק מהסוג המועיל ביותר, כי כל כך קל לתקן משהו כזה בפעם הבאה.
אבל הפידבק הנוסף הוא זה שקצת התמיה אותי: הם לא היו בטוחים באילו פרייקטים עתידיים שלהם אוכל להשתלב.
אני לגמרי שמחה להותיר את השיקולים לההתאמתי לתפקיד בידי מראיינים.
ממילא הם מכירים את העסק שלהם טוב יותר, ואין לי דרך לנחש מה מערך השיקולים שלהם. כל מה שאני יכולה לעשות כמיטב יכולתי הוא להציג את עצמי באופן נאמן למציאות.
אבל כאן היה ממש עניין שבו חשבתי, מתוך המודעה והשיחות עם הסוכן, שהם מחפשים משהו לתפקיד א', ומסתבר שהם מחפשים משהו שהוא אולי לתפקיד א' אבל אולי בכלל לתפקיד ב' או ג'.
אין לי מושג. וגם כאן יש לקח מאוד חשוב - ייתכן והייתי יכולה לפזר חלק מהעמימוּת קודם לכן, ייתכן ולא.
אבל ללא ספק, להבא אני אשתדל להגיע לקו הסיום עם הבנה ברורה יותר של אופי התפקיד.
זה, לדוגמא, ללא ספק פידבק מהסוג המועיל ביותר, כי כל כך קל לתקן משהו כזה בפעם הבאה.
אבל הפידבק הנוסף הוא זה שקצת התמיה אותי: הם לא היו בטוחים באילו פרייקטים עתידיים שלהם אוכל להשתלב.
אני לגמרי שמחה להותיר את השיקולים לההתאמתי לתפקיד בידי מראיינים.
ממילא הם מכירים את העסק שלהם טוב יותר, ואין לי דרך לנחש מה מערך השיקולים שלהם. כל מה שאני יכולה לעשות כמיטב יכולתי הוא להציג את עצמי באופן נאמן למציאות.
אבל כאן היה ממש עניין שבו חשבתי, מתוך המודעה והשיחות עם הסוכן, שהם מחפשים משהו לתפקיד א', ומסתבר שהם מחפשים משהו שהוא אולי לתפקיד א' אבל אולי בכלל לתפקיד ב' או ג'.
אין לי מושג. וגם כאן יש לקח מאוד חשוב - ייתכן והייתי יכולה לפזר חלק מהעמימוּת קודם לכן, ייתכן ולא.
אבל ללא ספק, להבא אני אשתדל להגיע לקו הסיום עם הבנה ברורה יותר של אופי התפקיד.
וזה מחזיר אותנו להרגשת הבאסה באותה שיחת סירוב טלפונית.
יש ביטוי כזה, שאומרים בראש חודש אדר: "אין שמחה כהתרת ספקות".
אז כן, נותרתי עם ספקות: ספקות לגבי עתידי המקצועי, חששות של מה יהיה ואיך יהיה ובעיקר - מתי???
אבל באותה העת שמתי לב שנגוזו כל כך הרבה סימני שאלה וספקות שאכלו אותי במהלך השבוע, עת המתנתי מהם לתשובה.
איפה יהיה ממוקם הפרוייקט הבא? וזה שאחריו? ובכלל, באילו מן פרוייקטים מדובר? אולי יסתבר שכל העניין היה טעות וזה בכלל לא התפקיד שחשבתי שאני פונה אליו?
הייתי מבואסת, כי עכשיו צריך לחזור לתהליך הלא נעים של מציאת עבודה, על כל אי-הוודאות שכרוכה בו.
אבל הבנתי שאת ההקלה הראשונית עם בשורת התשובה החיובית היתה מחליפה תחושה מתמדת של אי-וודאות, והוּקל לי מאוד כשהותרוּ הספקות.
מאוד הייתי רוצה למצוא עבודה בקרוב, אני מודה שזה קצת מעיק עלי, להרגיש "בחוּץ".
זה יגיע?
יש ביטוי כזה, שאומרים בראש חודש אדר: "אין שמחה כהתרת ספקות".
אז כן, נותרתי עם ספקות: ספקות לגבי עתידי המקצועי, חששות של מה יהיה ואיך יהיה ובעיקר - מתי???
אבל באותה העת שמתי לב שנגוזו כל כך הרבה סימני שאלה וספקות שאכלו אותי במהלך השבוע, עת המתנתי מהם לתשובה.
איפה יהיה ממוקם הפרוייקט הבא? וזה שאחריו? ובכלל, באילו מן פרוייקטים מדובר? אולי יסתבר שכל העניין היה טעות וזה בכלל לא התפקיד שחשבתי שאני פונה אליו?
הייתי מבואסת, כי עכשיו צריך לחזור לתהליך הלא נעים של מציאת עבודה, על כל אי-הוודאות שכרוכה בו.
אבל הבנתי שאת ההקלה הראשונית עם בשורת התשובה החיובית היתה מחליפה תחושה מתמדת של אי-וודאות, והוּקל לי מאוד כשהותרוּ הספקות.
מאוד הייתי רוצה למצוא עבודה בקרוב, אני מודה שזה קצת מעיק עלי, להרגיש "בחוּץ".
זה יגיע?
כל כך מבינה אותך, גם אני חיה בארץ זרה וחיפשתי עבודה במשך שנה ורק לאחרונה לאחר ששיאי היאוש נשברו, סוף סוף מצאתי עבודה במקצוע, עוד לא התחלתי ואני בחרדות מרוב שלא מאמינה שזה אכן קורה.
השבמחקלא קל לפצח את הקודים התרבותיים בחברה שלא גדלתי בה ובשפה שאני לא רהוטה בה.
לחפש עבודה גם במולדת זה לא דבש אבל בארץ ניכר זה תהליך מייאש ובואי נודה, גם מפחיד.
אני מתרשמת שאת ממש קרובה ליעד אחרת לא היו טורחים לראיין אותך כל כך הרבה, ויש האומרים: הכל לטובה. שיהיה בהצלחה
מזל טוב על מציאת העבודה שלך, אני שמחה שאחרי הכל ההתמדה שלך השתלמה!
מחקאני לא יודעת היכן את מתגוררת, אבל אני מבטיחה לך שזה הופך קל יותר עם הזמן להבין ולהפנים את הקודים התרבותיים.
אני חושבת שחלק מהקושי הנוכחי הוא גם המצב הכלכלי הלא-משהו, אבל אני מקווה שעם ההתמדה בסוף דברים יסתדרו.
תודה רבה על העידוד!
מקריאה רבת שנים שלך,
השבמחקאין לי ספק שזה יגיע.
זה רק ידרוש איזשהו כיוונון מדויק יותר של מה שאת מחפשת, וזה כן יהיה שונה, כנראה, מתפקידים שעשית שדורשים את כל הנסיעות,
כי... מה לעשות, בובה אכן בחייך כרגע.
אבל אני בטוחה שזה יגיע ויסתדר והרווח של המעסיקים יהיה גדול.
מקווה גם שאת מונה אותי בין שלושת קוראיך, ושמחה שאפשר להגיד בלי פרופיל כלשהו (למרות זאת אחתום - aurora).
תודה רבה על המלים החמות!
מחקאין לי בעיה לוותר על הנסיעות, אבל באמת קשה לי, כמו שאת אומרת, עם הכוונון.
אני שמחה שחתמת בשם, כי כמובן שאני שמחה על תגובות באשר הן, אבל כיף לי כשאני יודעת מי עומד מאחורי החתימה
(אפילו אם זה רק וירטואלית, שהרי כל כך הרבה אנשים הכרתי דרך הכתיבה ההיא, וכל כך הרבה אני מכירה רק וירטואלית...)