יום חמישי, 26 בפברואר 2015

אקלים ואנרגיה - תמריצים לעידוד אנרגיות מתחדשות

מה סה סה אקלים ואנרגיה? מה קרה לבלוג הנורמלי שהיה כאן קודם? - הנה התזכורת.

בסוף הרשומה הקודמת בפרוייקט הגענו למסקנה, שאם רוצים להוריד את עלויות הטכנולוגיות לייצור חשמל מאמצעים מתחדשים, צריך לתת תמריץ לשרשרת הייצור להתפתח: 
כדי שמישהו ייצר את הטכנולוגיה, צריך שיהיה מישהו שיקנה אותה. ומי שיקנה את הטכנולוגיה, צריך מישהו שיסכים לשלם מחיר נאות עבור החשמל שייוצר.
היות כך, התפתחו מספר מנגנונים עיקריים שמטרתם לוודא תגמול הולם עבור מפתחי תחנות הכוח באמצעים מתחדשים.
ראוי להדגיש בנקודה זו שתגמול הולם הוא בהכרח גבוה יותר מאשר רק לכסות את עלויות ייצור החשמל, כי המשקיעים צריכים לקבל רווח על מאמציהם, אחרת אין סיבה שייטרחו מלכתחילה.

ברשומה זו נסקור שלושה אמצעים עיקריים, ולפני שאתם בורחים משעמום, תנו לי דקה אחת לומר למה זה יכול לעניין אתכם:
כל החיים מדברים על "הממשלה צריכה לעשות משהו כדי לשנות X". ואיקס, הרבה פעמים, הוא עניין כלכלי: כולנו רוצים שישאר לנו יותר כסף בכיס.
אנחנו גם רוצים תנאי מחייה יחסית טובים, וגם לאפשר לילדים שלנו עתיד טוב.
אז אנחנו רוצים שההמשלה, האנשים ההם שם, יישבו במשרדים שלהם, ויעשו את ההוקוּס פּוקוּס שהם אולי יכולים לעשות, כדי לגרום למחירים לרדת, או לכלכלה להתחזק.
הדברים שאני רוצה לדבר איתכם עליהם, הם בדיוק ההוקוּס פּוקוּס הזה - רק כתובים בשפה פשוטה ונהירה.
והיכולת שלכם כפרטים וכחלק מציבור לדעת את הדברים הללו, היא זו שמאפשרת לכם לקחת חלק פעיל יותר בשיח הציבורי.


אז חזרה לעניינו - איך עובדים מנגנוני סובסידיה לעידוד ייצור חשמל בטכנולוגיה "נקייה"?
הראשון, שהינו הנפוץ והמקובל ביותר ברוב השווקים העולמיים, הוא תעריף ההזנה ( Feed-in-Tariff) .
השני, שמקובל בעיקר בארה"ב ומשמש כתמריץ שולי גם בשווקים אחרים, הוא זיכויי מס (Tax Credits).
השלישי הוא מנגנון "תעודות ירוקות" (Green Certificates).

תעריף ההזנה ( Feed-in-Tariff)

במשק בו ייצור החשמל מופרד מהמכירה, כל יצרני החשמל מוכרים את החשמל לספקית החשמל לצרכנים (או ספקיות, אם יש יותר מאחת).
בפרט, גם יצרן של חשמל מאמצעים מתחדשים (נניח, בעל פרוייקט של טורבינות רוח, או מישהו שהתקין פאנלים סולריים על גג ביתו), נכנס לחוזה עם ספקית החשמל.
החוזה מבטיח ליצרן מאמצעים מתחדשים תעריף קבוע בעבור החשמל המיוצר. תעריף זה הוא גבוה ולאורך תקופת זמן ארוכה, על מנת להבטיח שההשקעה בפרוייקט משתלמת. 
מכאן כל היתר זה פרטים: כמה גבוה התעריף? כמה תקופת הזמן המדוברת?

בדנמרק, למשל, עבור טורבינות רוח שמותקנות על היבשה, התעריף מובטח ל-10 שנים. עבור טורבינות שמותקנות בים, התעריף מובטח ל-20 שנה.
בגרמניה, לעומת זאת, טורבינות רוח גם על היבשה וגם בים, התעריף מובטח לי ל-20 שנה, אם כי הוא כמובן שונה עבור כל אחד מסוגי הפרוייקטים:
עבור פרוייקט יבשתי, התעריף הקבוע הוא (נכון ל-2012) כ- 0.12 דולר לקילו-ואט שעה, עבור החמש שנים הראשונות, כשאחר כך הוא הופך נמוך יותר.
לעומתו, עבור פרוייקט רוח ימי, התעריף הוא כ- 0.2 דולר לקילו-ואט שעה, וניתן ל-12 השנים הראשונות, כשאחר כך גם הוא יורד, אם כי לא בהרבה.
שימו לב, למשל, איך המספרים האלו נראים ביחס לעלויות הייצור שהבאנו ברשומה הקודמת: עבור פרוייקט יבשתי, עלות הייצור באירופה היתה לערך 0.08-0.14 דולר לקילו-ואט שעה.
גרמניה, בה שוק ייצור החשמל מרוח משגשג, מצויה על הקצה הנמוך של הסקאלה, וכך התעריף עדיין יוצא משתלם עבור המשקיעים.

מרגע שנחתם חוזה עם פרוייקט מסויים, התעריף הנחתם מובטח לו. זאת אלא אם כן מדובר בנסיבות יוצאות דופן במיוחד.
ספרד, למשל, הכריזה בסוף 2010 כי היא מתכוונת לקצץ תעריפים עבור פרוייקטים פוטו-וולטאיים רטרואקטיבית. ההחלטה ערערה את אמון המשקיעים בשוק הספרדי, והיא עודנה תחת בחינה משפטית.

עם זאת, עבור פרוייקטים שחתמו חוזים בנקודות זמן שונות - התעריפים יכולים להיות שונים.
זהו גם המצב הרצוי: בהתחלה התמריצים הם גבוהים, אבל לאורך זמן, יחד עם הצניחה בעלויות הטכנולוגיה, יורדים גם התעריפים המסובסדים.
ראינו כבר בפרק האחרון, שהעלויות של מודולים סולריים צנחו משמעותית בשנים האחרונות. כתגובה לכך, מדינות קיצצו משמעותית בסובסידיות לפרוייקטים שמשתמשים בטכנולוגיות אלו.
בגרמניה, למשל, התעריפים שקיבלו פרוייקטים שהותקנו החל מה-1 בינואר 2012 ואילך, הינו נמוך ב-15% מהתעריף שקיבלו קודם לכן.

התעריף משתנה ממדינה למדינה. בתוך מדינה, הוא ישתנה גם בהתאם לסוג הטכנולוגיה. 
אבל גם במסגרת אותה טכנולוגיה, התעריף פעמים רבות ישתנה בהתאם לגודל הפרוייקט. השוני הזה משקף את השוני באופי ההשקעה בין פרוייקטים קטנים יחסית לפרוייקטים גדולים.
לדוגמא, שיקוף לשוני בין התקנת פאנלים סולריים על גג הבית הפרטי לעומת פרוייקט שמטרתו הפקת חשמל כפעילות עסקית.

הנה דוגמא מבריטניה:
כפי שניתן לראות בטבלה, התעריף שונה עבור פרוייקטים מגדלים שונים. התעריפים, וזה נכון באופן כללי, נדיבים יותר עבור פרוייקטים קטנים.
שימו לב שעבור כל קטיגוריה, יש עדכון של התעריפים בהתאם למה שאמרנו למעלה, ופרוייקטים מאוחרים יותר מקבלים תעריפים נמוכים יותר.
הטבלה אמנם מספקת מידע רק לגבי ייצור פוטו-וולטאי, אבל זה נכון גם לאמצעי ייצור אחרים.
כוחו של המנגנון הזה הוא בפשטותו, ומחקרים שונים נעשו על המנגנונים המיטביים לעידוד ייצור באמצעים של אנרגיה מתחדשת מצביעים על יעילותו.
מאחר ופעם אחר פעם המנגנון הזה הוכיח את עצמו כמוצלח, מדינות רבות שבחרו בעבר במנגנונים חלופיים, עברו בשלב כזה או אחר לתעריף הזנה.

זיכויי מס (Tax Credits)
מאחר ועלויות ה"דלק" כשמייצרים חשמל באמצעים מתחדשים היא 0, הרוב המוחלט של העליויות יושב על החלק של ההתקנה, שכוללת הוצאה כספית ממוקדת וגדולה.
היות שכך, דרך אחת להפוך את ההתקנה למשתלמת היא לתת החזרים על ההוצאה הזו דרך זיכויי מס.
בארה"ב, זה בדיוק מה שעושה ה-ITC - Investment Tax Credit.
באותו אופן, ניתן גם לתגמל דרך התשלומים על ייצור החשמל.
בעוד שהתעריף שמקבלים עבור החשמל שנמכר חזרה לחברת החשמל המקומית נקבע על ידי תנאי השוק ומשתנה בהתאם להיצע וביקוש, ישנו תמריץ דרך זיכויי המס:
לפי מספר היחידות של חשמל שמכרת (שנמדדות, כמו תמיד, בקילו-ואט שעה), אתה כיצרן מקבל זיכוי מס על הכנסתך הכוללת. זיכוי מס זה קרוי PTC - Production Tax Credit.
השיטה הזו יושמה במדינות שונות, אך זכתה להצלחה בעיקר בארה"ב, שם קיימת מסורת ארוכה של עידוד ומניעה דרך חשבונות המס.
 
"תעודות ירוקות" (Green Certificates)
המנגנון הזה מבוסס על עקרונות השוק החופשי של היצע וביקוש.
המנגנון הזה יושם בוואריאציות שונות (המותאמות למבנה הרלוונטי של שוק החשמל) בשווקים רבים ומגוונים הכוללים את ארה"ב,בריטניה, רומניה והודו. וכך הוא עובד:

יצרנים של חשמל באמצעות טכנולוגיות מתחדשות, מקבלים על כל יחידת חשמל מיוצרת כמות קבועה של "תעודות ירוקות" (במקרה הזה, לא מדובר ביופימיזם לדולרים).
המנגנון בדרך כלל מתגמל טכנולוגיות שונות אחרת, באופן שמשקף עד כמה הן עדיין יקרות: פרוייקט רוח על היבשה יקבל מספר מצומצם יחסית של יחידות, פרוייקט סולרי בדרך כלל יקבל יותר.
אם כן, כך יצרנו היצע של תעודות, עכשיו צריך ליצור את הביקוש.

המחוקק דורש מכל מי שמוכר חשמל, בסוף כל שנה, להחזיק כמות מסויימת של תעודות ירוקות, כשהכללים על פיהם נקבעות הכמויות משתנים בין מדינות שמיישמות את המנגנון, אבל תלויים בכמות החשמל הנמכרת.
הזכרנו בפרק שעבר כי אחת הדרכים להציב יעדים להחדרת אנרגיה מתחדשת למשק היתה ה- Renewable Portfolio Standards (או RPS בקיצור):
בפני ספקיות החשמל מוצבת דרישה שאחוז מסויים מהחשמל הנמכר הוא חשמל אשר מיוצר באמצעים מתחדשים.
מנגנון התעודות הירוקות הוא כלי יעיל להשגת יעדים מהסוג הזה, וקל יחסית לגזור מהיעדים את כמויות התעודות הנדרשות להקצאה.

הנקודה העקרונית היא שספקי החשמל חייבים להחזיק בכמות הנקבעת, אחרת הם מחוייבים לשלם קנס על כל תעודה חסרה.
הקנס נקבע במתכוון גבוה יותר ממחיר השוק של התעודות, על מנת שספקי החשמל יעדיפו לקנות את התעודות על פני לשלם את הקנס.

המנגנון הופך את התעודות הירוקות לסחורה שניתן לסחור בה, ומחיריהן בשוק יתנודדו לפי הצפי של היצע וביקוש:
אם יש גל גדול של פרוייקטים שמתחילים לקבל תעודות, הביקוש יפחת. אם היה קיץ גשום במיוחד והפרוייקטים הסולריים ייצרו פחות חשמל ולכן "ייצרו" פחות תעודות, הביקוש יעלה.
באופן דומה, הביקוש יכול להיות מושפע גם משינויים בצריכת החשמל, כי כאמור, הכמויות הנדרשות תלויות בכמות החשמל הנמכרת.
מאחר ויש כאן שוק פתוח, גם משקיעים חיצוניים יכולים להפוך לקונים ומוכרים של תעודות ירוקות כאלו.
התרשים המצורף (שעובד מהגרסא הזו) ממחיש איך כל החלקים מתחברים יחדיו:
חשוב מאוד להדגיש: בידי קובעי מדיניות קיים מערך שלם של אפשרויות נוספות לתמרץ אנרגיה מתחדשת.
המנגנונים לעיל הם רק שלושה כלים מתוך המערך, והם נבחרו משום היותם מקובלים מאוד בקרב שווקים שמעודדים התקנות של ייצור באמצעים מתחדשים.
בנוסף, כלים שונים יכולים לעבוד יחדיו, וכפי שממחישה הטבלה, בשווקים רבים בוחרים ליישם יותר מכלי אחד לעידוד השקעות בתחום.

מי בסוף משלם?

עבור כל מנגנון, בסופו של דבר מדובר ביצירת מסגרת שתעודד או תכפה השקעות באנרגיה מתחדשת, כאשר אלו אינן קורות באופן טבעי משום שהן יקרות מדי.
כך שבסופו של דבר, על מנת שהן בכל זאת יקרו, דרוש שמישהו ישלם יותר. אבל מי?
המחוקק אמנם קובע את החוקים, אבל לרוב, הכסף הזה לא מגיע מהמדינה.
למשל, במקרה של תעריף ההזנה, חברות החשמל מחוייבות בצורה זו או אחרת לרכוש חשמל המיוצר בטכנולוגיות אנרגיה מתחדשת, והן רוכשות אותו בתעריפים גבוהים בהרבה מהתעריפים בהם החשמל נמכר.
מאחר והחוקים הללו מוחלים על חברות מסחריות, לא מצופה שהן יקחו על עצמן את העלות של החדרת אנרגיה מתחדשת אל המשק.
במקום, מה שעושות חברות החשמל הוא לגלגל הלאה את העלויות אל כלל הצרכנים, כך שהנשיאה בנטל מתפזרת בסופו של דבר על פני כל הכלכלה.

באופן טבעי עולה השאלה - אז כמה זה עולה לנו?
זו שאלה שראוי להתעכב עליה לרגע, כי גם אם לא נצא בסוף עם תשובה מספרית, ההסבר לאיך מגיעים לאומדן כזה או אחר יעזור לנו בהמשך.
כי הנה הבעיה: נניח אנחנו רוצים לדעת כמה עלו לנו הסובסידיות בזמן האחרון. נניח, שנה או שנתיים אחורה. אז מצד אחד, יש מספרים שקל לנו לדעת:
אנחנו יכולים לברר כמה אמצעי ייצור הותקנו, מה התעריפים שניתנו להם, וכמה חשמל הם ייצרו לאורך התקופה. כך שאת הכסף ששילמנו על הסובסידיות אנחנו יודעים.
 מאידך, אנחנו לא יודעים איך היו מתנהגים המחירים בלעדי אמצעי הייצור הללו. הנה, ב-2014 היה חורף קר, רוחני וגשום בצורה יוצאת דופן.
אז מצד אחד, טורבינות הרוח ייצרו הרבה חשמל שנצרך. אילו לא היו קיימות, מישהו אחר היה צריך לייצר את החשמל הזה.
אבל בגלל שהביקוש לחימום היה גבוה, היינו כעת נזקקים לייצור חשמל מאמצעים יקרים יותר, בהנחה שהצריכה היתה נשארת אותו הדבר.

רוב המחקרים שעושים "חיזוי לאחור" שכזה מגיעים לנקודה הזו ובוחרים באחת משתי אופציות:
או לומר, חפיף, היינו צורכים את אותה כמות של חשמל כך או אחרת, ולפי זה מחשבים מה היה יוצא המחיר המשוערך.
או להניח הנחה נוספת, על הרגישות לשינוי מחירים, היינו כמה עלייה או ירידה במחירים משפיעה על הצריכה.
בכל אופן, כדאי לשים לב שהסתכלות לעבר לא תורמת לנו, כי בדרך כלל מדיניות נקבעת על מנת שהעתיד יהיה טוב יותר.
לכן מה שמעניין אותנו לדעת, הוא כמה ישפיעו הסובסידיות על המחירים העתידיים שהיינו משלמים, לולא היו מוסיפים את התמריצים.

וכאן, הבעיה היא שונה: מאיפה אנחנו יודעים כמה יעלה לייצר חשמל עוד 10 שנים? יש מישהו שיודע מה יהיה מחיר הנפט או הגז עוד עשור או שניים? (תשובה: לא.)
אז אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יכולים לערוך תחזיות, על בסיס מגוון הנחות, וזה בדיוק מה שעושים אנליסטים, כאשר הם צופים את התפתחותו של משק החשמל.
במסגרת ההנחות הללו, אנחנו יכולים לבנות תמונה כללית לאיך בערך, אם לא קורים זעזועים חזקים, יראה שוק האנרגיה.
הנחות שונות נותנות תרחישים שונים, ומתקבל מנעד של אפשרויות לאופן שבו השוק יתפתח. מתוכן, ניתן לקבל אומדן לגבי ההשפעה של התמריצים על מחירי החשמל.

התוצאות של אנליזות מהסוג הזה (שנערכו על שווקים בבריטניה, גרמניה ואוסטריה) מראות שתי דינמיקות:
הדינמיקה הראשונה, היא ירידת מחירים בטווח הקצר. כן, על אף שמשלמים ביוקר על הטכנולוגיות, ייצור החשמל הופך בשנים הראשונות לזול יותר.
וזה מפתיע - כי איך יצא ששילמנו הון תועפות על הטכנולוגיה, ועדיין מחירי החשמל ירדו?
הדינמיקה השניה, היא עליית מחירים בטווח הארוך.
וזה כבר יכול להשמע ממש מוזר, כי הרי כשדיברנו על למה לעודד אנרגיה מתחדשת, על אף שהיא יקרה, הסברנו שעלויות הטכנולוגיה צונחות, כך שהיא הופכת יותר ויותר משתלמת.
וזה נכון.
וגם אמרנו, שה"דלק" של אנרגיות מתחדשות לא עולה לנו כלום, כי אנחנו לא משלמים על אור השמש או הרוח הנושבת.
וגם זה נכון.
אז למה אם הטכנולוגיות הפכו להיות זולות יותר, אנחנו פתאום משלמים יותר? מאיפה מגיעה העלייה הזו במחירים? ואיך ניתן למתן אותה?
והאם, בסיכום הכולל, לא כדאי בכל זאת לזרוק את כל הרעיון של אנרגיה מתחדשת לפח ולהצמד למה שמכירים ועובד?

אז הנה, הגענו אל השלב בו אנחנו מוכנים להסתכל על שוק החשמל בכללותו.
מתוך ההתבוננות הזו, לא רק יתבהרו התשובות לכל השאלות, גם נוכל לראות איך מתקבלות החלטות בשוק - ומה ההשלכות על המחירם לצרכן.
כל זאת - בפרק הבא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה